1
00:00:15,029 --> 00:00:21,632
שלוש אגדות על וילה אוקמפו
2
00:00:48,346 --> 00:00:50,067
סיפורים צצים מרצונם.
3
00:00:51,061 --> 00:00:53,838
הם מגיעים לדמיון שלנו,
או הזיכרון שלנו, שזה אותו דבר.
4
00:00:54,751 --> 00:00:56,768
נקודת ההתחלה היא תמיד מעורפלת.
5
00:00:58,023 --> 00:00:59,684
גם מעורפל וגם מדוייק.
6
00:01:00,374 --> 00:01:02,199
ייחודי וחוזר על עצמו.
7
00:01:02,993 --> 00:01:05,930
לדוגמא: אדם שנכנס לבית.
8
00:01:06,754 --> 00:01:10,018
גבר מרותק לבית
הוא פשוט נכנס.
9
00:01:26,644 --> 00:01:29,711
גבר מרותק לבית
הוא פשוט נכנס.
10
00:01:30,793 --> 00:01:33,711
אנחנו נזכרים בביוי קאסרס
"המצאת מורל".
11
00:01:40,261 --> 00:01:43,038
נמלט מוצג אי
אבוד על המפה.
12
00:01:43,313 --> 00:01:47,496
אי נטוש שיכול להיות
או ישועתו או אבדון.
13
00:01:51,337 --> 00:01:54,956
פחות מתריס מאשר התפטר,
הנמלט מחליט להגיע אליו.
14
00:01:59,443 --> 00:02:03,537
אנחנו יודעים מה בהמשך: הוא יגלה
אותם מבקרים מחזוריים,
15
00:02:03,691 --> 00:02:08,794
מכונת אלמוות ואישה
של יופי פולחני, בשם פאוסטין.
16
00:02:11,623 --> 00:02:14,619
אולם לפני כל זה,
הוא יגלה בית.
17
00:02:15,370 --> 00:02:19,064
בית שבאופן מוזר,
הוא קורא למוזיאון.
18
00:02:25,273 --> 00:02:28,359
כתרגיל של המוח,
בואו נדמיין נמלט דומה,
19
00:02:28,561 --> 00:02:30,920
כאן, במדרונות סן איסידרו.
20
00:02:34,824 --> 00:02:37,539
נמלט ש,
כמו זה שמתאר ביוי,
21
00:02:37,791 --> 00:02:40,742
הוא קורבן של ספינה טרופה
שמצליח להגיע לארץ יציבה
22
00:02:40,772 --> 00:02:44,599
ולמצוא את דרכו למרשים
בניין, בן למעלה ממאה שנים.
23
00:02:49,792 --> 00:02:52,581
בזמן שהוא נמלט של ביו
כינה את הבית "מוזיאון",
24
00:02:53,254 --> 00:02:56,339
הנמלט הדמיוני שלנו
אינו בטוח
25
00:02:56,606 --> 00:02:59,080
אם הוא במוזיאון
או בבית.
26
00:03:02,911 --> 00:03:06,857
הנמלט
27
00:03:13,706 --> 00:03:15,232
המקום אינו מיושב;
28
00:03:17,037 --> 00:03:20,775
אבל הנמלט מרגיש שזה יכול
ננטשו לאחרונה.
29
00:03:21,118 --> 00:03:25,390
או יותר נכון: המקום מצפה למישהו
שאין לו כוונה לחזור.
30
00:03:33,974 --> 00:03:36,407
יש תערובת מוזרה
של תקופות וסגנונות:
31
00:03:36,733 --> 00:03:39,711
כסאות נצרים
ליד שולחן מהגוני מפואר;
32
00:03:40,010 --> 00:03:43,437
דיוקנאות נהדרים מהמאה ה-19
ליד מנורות מודרניות מאוד.
33
00:03:44,118 --> 00:03:47,500
הנמלט אולי לא יודע את השמות,
או ההיסטוריה מאחורי החפצים האלה,
34
00:03:47,771 --> 00:03:50,574
אבל משהו במגוון כזה
מושך את תשומת לבו.
35
00:03:52,892 --> 00:03:54,790
פסנתר והרבה צילומים.
36
00:03:55,219 --> 00:03:58,794
האם הוא מזהה אותם
או לא, הפרצופים מפורסמים:
37
00:03:59,138 --> 00:04:01,482
רובינשטיין, נהרו, צ'פלין,
38
00:04:01,703 --> 00:04:03,919
וירג'יניה וולף, גרהם גרין,
39
00:04:04,161 --> 00:04:06,208
אנדרה מלרו, פול ולרי.
40
00:04:06,899 --> 00:04:09,851
יש הקדשות
וחתימות על התמונות.
41
00:04:10,135 --> 00:04:12,701
למעשה: החתימות נמצאות בכל מקום.
42
00:04:13,217 --> 00:04:16,599
אם הנמלט היה מכור
למיתוסים סביב התרבות,
43
00:04:17,207 --> 00:04:19,551
הוא ידע לקרוא שמות
בכל פינה:
44
00:04:20,099 --> 00:04:23,851
טרובצקוי על פסל,
לג'ר ופיקאסו על שטיחים,
45
00:04:24,037 --> 00:04:28,294
לואי ה-16 על אח,
מאן ריי בתצלום.
46
00:04:34,812 --> 00:04:38,862
בוודאי, זה יהיה
כמעט בלתי אפשרי לזהות
47
00:04:38,892 --> 00:04:41,191
שמות כמו דגנן-בורט
או Helleu על חלק מהציורים.
48
00:04:41,827 --> 00:04:45,802
הפורטרטים האלה, כל כך נחשקים
על ידי נשות ריבר פלייט לפני מאה שנה,
49
00:04:46,257 --> 00:04:49,846
היום מגיע רק אזכור חשוף
באיזו ביוגרפיה של פרוסט.
50
00:05:01,814 --> 00:05:04,433
אבל זו הילדה בפורטרטים
שמושך את עניין הנמלט:
51
00:05:04,721 --> 00:05:06,576
זו תמיד אותה בחורה.
52
00:05:17,288 --> 00:05:21,159
לפני מאה שנים
הילדה הזו הייתה צעירה, מתבגרת
53
00:05:21,717 --> 00:05:24,832
נולד, אולי, באותו זמן
הבית נולד.
54
00:05:25,084 --> 00:05:29,120
הנמלט לא נכשל
להבחין בפניה,
55
00:05:29,698 --> 00:05:31,300
בו זמנית מלנכולי ונחוש...
56
00:06:10,298 --> 00:06:13,554
...באופן מעורפל, הנמלט יצליח
בהגדרת מה מדאיג אותו.
57
00:06:14,184 --> 00:06:17,470
נראה שהוא תופס סתירה
בנוף הבית.
58
00:06:17,967 --> 00:06:20,459
מצד אחד היחס
של זה שחושף את טעמו,
59
00:06:20,845 --> 00:06:23,389
אוסף הקבצים
על האדם שהוא מעריץ,
60
00:06:24,101 --> 00:06:28,195
אבל במקביל אלה
נראה שאנשים היו נוכחים.
61
00:07:01,708 --> 00:07:04,185
אלו הם עקבות של
אנשים מפורסמים שאולי
62
00:07:04,215 --> 00:07:07,366
אחת הבנות ב-
מדי פעם ידע פורטרטים.
63
00:07:08,534 --> 00:07:12,436
או אולי זה הפזורים ו
גרסה מרובה של משפחה נרקיסיסטית.
64
00:07:12,821 --> 00:07:15,699
אנשים שגרו כאן
ומי סימן את המעבר שלהם.
65
00:07:16,434 --> 00:07:18,518
אולי הבית היה מוזיאון.
66
00:07:18,807 --> 00:07:22,249
אבל משום מה
הנמלט מניח זאת
67
00:07:22,531 --> 00:07:24,378
מי שגר שם גם היה
שמתי את אותן תמונות
68
00:07:24,408 --> 00:07:27,597
וגביעים לחיות ולהתפעל
עצמם לידם.
69
00:07:28,353 --> 00:07:29,985
מעריצים את עצמם.
70
00:07:48,352 --> 00:07:51,912
מלון עדן ברלין
מאדים 81...30.
71
00:07:52,825 --> 00:07:54,190
בנות יקרות.
72
00:07:54,412 --> 00:07:58,818
אתמול בלילה היינו
לצפות בסרט של Conrad Veidt.
73
00:07:59,783 --> 00:08:01,696
די מוצלח.
74
00:08:02,520 --> 00:08:05,487
יצאתי נרגש
כמו תמיד כשאני רואה את קונרד.
75
00:08:06,510 --> 00:08:09,818
הלילה הלכנו לתיאטרון
וראינו אותו בבשר.
76
00:08:10,152 --> 00:08:11,546
זה זהה.
77
00:08:11,858 --> 00:08:14,943
זה הרבה יותר אמין
בסרט מאשר בתיאטרון.
78
00:08:15,537 --> 00:08:17,450
חזרנו לאכסניה לארוחת ערב.
79
00:08:17,769 --> 00:08:21,003
ודריה סיפר שטויות
על ההתלהבות שלי.
80
00:08:21,112 --> 00:08:23,193
ואני אומר בחזרה
גם קצת שטויות.
81
00:08:23,703 --> 00:08:25,201
ומתי במקרה הטוב
82
00:08:25,231 --> 00:08:28,057
קונרד ויידט מופיע באופן אישי
83
00:08:28,179 --> 00:08:31,455
ויושב ליד שולחן
עם שני גברים בעלי מראה גרמני.
84
00:08:31,699 --> 00:08:33,655
חבל שהוא ישב מאחוריי,
85
00:08:33,899 --> 00:08:37,448
כי לא יכולתי לראות אותו
אלא אם כן הסתובבתי לגמרי.
86
00:08:38,779 --> 00:08:41,851
הייתי רוצה לדבר
אליו, כי אני מרגיש שאני מכיר אותו.
87
00:08:41,979 --> 00:08:45,335
אבל היו יותר מדי אנשים
ודריאו הטריד אותי
88
00:08:46,379 --> 00:08:48,847
אני מרגיש מתוסכל
על שלא פגשתי את קונרד.
89
00:08:48,979 --> 00:08:50,810
אני אנסה למצוא דרך.
90
00:08:50,899 --> 00:08:55,529
יש לו עיניים מדהימות
ופה קצת מרושע...
91
00:08:56,099 --> 00:09:00,934
הקול שלו די מקסים והוא
שחקן טוב מאוד. הוא מסקרן אותי.
92
00:09:01,899 --> 00:09:05,528
היום אחר הצהריים יצאנו עם
וולטר גרופיוס, אדריכל מודרני נוסף;
93
00:09:05,779 --> 00:09:09,135
ראינו עוד בתים,
יותר מחוזות מעמד הפועלים וכו'
94
00:09:09,779 --> 00:09:14,330
גרופיוס באופן אישי הוא הרבה יותר
מעניין ונחמד ממנדלסון.
95
00:09:14,499 --> 00:09:17,059
אבל אני חושב שהבתים של מנדלסון
הם בעלי ערך רב יותר,
96
00:09:17,179 --> 00:09:19,329
למרות שלשם יש פחות ערך.
97
00:09:37,499 --> 00:09:40,138
הנמלט ממשיך לנוע
בצורה חלקה דרך המוזיאון,
98
00:09:40,299 --> 00:09:42,130
או יותר נכון, הבית.
99
00:09:42,699 --> 00:09:45,054
הוא גם לא ימצא
מכונת אלמוות,
100
00:09:45,179 --> 00:09:47,329
גם לא מורל או פאוסטין.
101
00:09:47,579 --> 00:09:51,652
הבחורה בפורטרטים, אבל,
בהחלט ריתק אותו.
102
00:09:52,499 --> 00:09:54,854
הוא חושב עליה
כשהוא עובר בפרוזדור,
103
00:09:54,979 --> 00:09:57,254
מסדרון, חדר אוכל גדול;
104
00:09:57,579 --> 00:10:00,332
הוא גם חושב עליה
כשהוא עולה במדרגות,
105
00:10:00,499 --> 00:10:03,059
שהוא ממוסגר
על ידי שטיח שלא נתלה כהלכה.
106
00:10:03,179 --> 00:10:07,457
נראה שהשטיח בעל ערך,
כנראה עוצב על ידי אמן מפורסם,
107
00:10:08,099 --> 00:10:09,737
בגלל זה זה נתלה:
108
00:10:09,899 --> 00:10:14,336
לחסוך ממנה את ייעודו הטבעי
של סימני רגליים וגחלים של סיגריות.
109
00:10:14,779 --> 00:10:17,339
הנמלט
עדיין חושב על הילדה
110
00:10:17,499 --> 00:10:21,253
כשהוא מוצא ספרייה מרשימה
בראש המדרגות.
111
00:10:22,179 --> 00:10:25,728
יש גם שולחן עבודה,
וכמה אותיות מונחות עליו.
112
00:10:25,979 --> 00:10:28,539
החתימה שהוא רואה באחד מהם
113
00:10:28,659 --> 00:10:30,934
נושא את השם שעשוי להכיל את הרמז:
114
00:10:31,099 --> 00:10:33,135
ויקטוריה אוקמפו.
115
00:10:41,459 --> 00:10:45,532
הפטישיסט
116
00:10:47,459 --> 00:10:49,927
בשלב זה, זה עשוי להיות טוב יותר
לנטוש את הנמלט,
117
00:10:50,059 --> 00:10:52,732
מתגבר על ידי הספרייה הבלתי חדירה.
118
00:10:52,859 --> 00:10:58,217
או יותר נכון, לשנות אותו,
להפוך אותו למישהו אחר.
119
00:10:58,779 --> 00:11:00,929
שוב, תמונת ההתחלה:
120
00:11:01,179 --> 00:11:03,818
אדם שנכנס לבית.
121
00:11:04,179 --> 00:11:08,616
אבל עכשיו הוא צד אוצר
הוא מאמין או מדמיין שהוא חבוי בפנים.
122
00:11:09,859 --> 00:11:13,738
בואו נזכור את הגיבור
של הנרי ג'יימס The Aspern Papers.
123
00:11:14,579 --> 00:11:18,618
העלילה: ספרות
מאהב, פטישיסט,
124
00:11:18,979 --> 00:11:22,813
עובר לוונציה כדי לקבל גישה
להתכתבות של סופר מפורסם.
125
00:11:22,979 --> 00:11:25,015
הניירות האלה נמצאים בתוך בית,
126
00:11:25,179 --> 00:11:28,615
והבית הזה נשמר
על ידי אישה בת מאה.
127
00:11:28,859 --> 00:11:31,293
הפטישיסט ישלם כל מחיר
128
00:11:31,379 --> 00:11:33,335
להשיג את הניירות האלה,
129
00:11:33,459 --> 00:11:36,815
כולל השפלת עצמו
או לפתות את הגברת הזקנה.
130
00:11:36,979 --> 00:11:38,697
על מה הסיפור?
131
00:11:38,779 --> 00:11:41,930
אולי זה רק מחקר
על אובססיה מוזרה,
132
00:11:42,059 --> 00:11:45,017
התשוקה
למכתבים וכתבי יד.
133
00:11:45,859 --> 00:11:48,327
מה אנחנו מחפשים?, הוא תוהה.
134
00:11:49,059 --> 00:11:52,335
אולי של המקור
ראיות שבריריות וחד משמעיות:
135
00:11:52,979 --> 00:11:55,129
שחיקת הזמן בחומר,
136
00:11:55,259 --> 00:11:57,932
רמז לדופק בקליגרפיה,
137
00:11:58,259 --> 00:12:01,217
המילים המיועדות לנמען יחיד.
138
00:12:02,579 --> 00:12:06,208
זה לא רק הערך של המקור,
אלא גם חזקת האינטימיות.
139
00:12:06,459 --> 00:12:08,927
האם מכתבים יכולים לחשוף כל כך הרבה מאדם?
140
00:12:09,179 --> 00:12:11,534
הפטישיסט של ג'יימס האמין שכן.
141
00:12:11,859 --> 00:12:14,327
הוא האמין בזה בלהט מדי אולי,
142
00:12:14,579 --> 00:12:16,809
ולכן הוא אף פעם לא זוכה לקרוא אותם:
143
00:12:16,979 --> 00:12:20,938
האחיינית של הגברת הזקנה שורפת אותם,
אחד אחד, בתנור.
144
00:12:21,379 --> 00:12:24,337
"למה לי לשמור אותם?",
האישה שואלת את עצמה,
145
00:12:24,659 --> 00:12:27,537
מושפל על ידי הפטישיסט
סירוב לאהבתה.
146
00:12:27,979 --> 00:12:31,528
מסמכי אספרן,
הניירות של אף אחד.
147
00:12:32,779 --> 00:12:35,134
במקום זאת, הפטישיסט שלנו,
לשעבר הנמלט,
148
00:12:35,259 --> 00:12:37,727
יכול לבלות שעות ארוכות בבית הזה.
149
00:12:37,979 --> 00:12:41,528
בואו נדמיין שהאיש הזה,
סובל מאמנזיה זמנית,
150
00:12:41,659 --> 00:12:44,537
התעורר בבית הזה
בלי לדעת איך הוא הגיע,
151
00:12:44,659 --> 00:12:47,014
ובהתחלה,
מתעלם אפילו מהמקום בו הוא היה.
152
00:12:47,459 --> 00:12:50,212
הפטישיסט הזה
היה מגלה תוך זמן קצר
153
00:12:50,379 --> 00:12:52,813
שזה היה
הבית של ויקטוריה אוקמפו.
154
00:12:53,179 --> 00:12:55,818
הוא כן יודע
שהשטיח התלוי הוא של פיקאסו,
155
00:12:55,979 --> 00:12:59,335
כי תווי המוזיקה היו
נכתב על ידי סטרווינסקי או אנסרמה,
156
00:12:59,659 --> 00:13:03,538
כי דיוקנאות הענק מהמאה ה-19
צוירו על ידי Pridiliano Pueyrredón,
157
00:13:03,859 --> 00:13:07,932
שהפסל הוא על ידי
הנסיך הרוסי פול טרובצקוי,
158
00:13:08,059 --> 00:13:10,414
שהמנורות
עוצבו בבאוהאוס
159
00:13:10,579 --> 00:13:14,731
והדיוקן של הגברת של
הבית ליד הים הוא של פדרו פיגארי.
160
00:13:15,499 --> 00:13:19,731
הפטישיסט מחזיק - כמעט
אין סוף - השמות המתאימים.
161
00:13:23,579 --> 00:13:27,128
באופן מוזר, הזר הזה
הוא הדייר האידיאלי של הבית הזה,
162
00:13:27,299 --> 00:13:30,257
אאוטסיידר ובעלים בו זמנית.
163
00:13:31,099 --> 00:13:34,853
לכן הוא יכול למצוא את האותיות
ויקטוריה כתבה,
164
00:13:35,179 --> 00:13:37,135
והמכתבים שקיבלה ויקטוריה.
165
00:13:37,699 --> 00:13:40,054
אפשר להזיז אותו
הקליגרפיה של בורחס:
166
00:13:40,379 --> 00:13:44,657
מיקרוסקופי בהתחלה, גדול יותר
ולא יציב ככל שהעיוורון מתקדם.
167
00:13:45,579 --> 00:13:48,332
הוא יכול לגלות כתובות
מסוריאליסטים ודאדאיסטים,
168
00:13:48,579 --> 00:13:51,537
כמו אנדרה ברטון,
פול אלואר וטריסטן צארה,
169
00:13:51,979 --> 00:13:55,528
ואחרים מאת ז'אק לאקאן:
צעיר ולא ידוע בראשונים,
170
00:13:55,699 --> 00:13:59,135
מפורסם באחרונה,
סטנטורית תמיד.
171
00:14:02,379 --> 00:14:04,654
הוא יכול לזהות את הווליום
שם קאמי המשיך לרשום
172
00:14:04,779 --> 00:14:07,532
התאריכים של עוקבותיו
מפגשים עם ויקטוריה,
173
00:14:07,699 --> 00:14:10,054
רשימה שנסגרת
עם סימן שאלה,
174
00:14:10,179 --> 00:14:14,138
ובכך מדגיש את חוסר הוודאות
של פגישה עתידית שמעולם לא הייתה.
175
00:14:15,979 --> 00:14:19,938
לעיני הפטישיסט
סימן הדקות מתנפח כמו נהר
176
00:14:20,299 --> 00:14:22,449
ומעלה באוב את התמונה
של אצ'רון הבלתי עביר.
177
00:14:23,379 --> 00:14:27,452
זמן קצר קודם לכן תיאר קאמי
הבית ביומני המסע שלו:
178
00:14:28,579 --> 00:14:32,652
"זה בית גדול ונעים
בסגנון "חלף עם הרוח".
179
00:14:32,979 --> 00:14:38,656
יוקרה ישנה גדולה - מתחשק לי לשקר
למטה וישן עד קץ הימים".
180
00:14:42,579 --> 00:14:45,935
הדיוקנאות מראים את ביו קזרס,
בורחס או רוג'ר קאיו,
181
00:14:46,299 --> 00:14:49,530
אבל הם גם נושאים את החתימות
של ג'יזל פרוינד או מאן ריי.
182
00:14:50,099 --> 00:14:51,532
שמות ועוד שמות,
183
00:14:51,699 --> 00:14:54,054
זה כמעט מדהים
שכולם מתאימים רק לבית אחד,
184
00:14:54,499 --> 00:14:56,057
בחיים אחד בלבד.
185
00:14:56,379 --> 00:15:00,338
כל אחד מהם מעורר גורל
גם בחיים וגם אחרי החיים.
186
00:15:01,299 --> 00:15:05,258
הפטישיסט יודע
כי גחמות התהילה והיוקרה
187
00:15:05,379 --> 00:15:09,054
העדיפו כמה מהם בחיים
ונטש אותם במהירות לאחר המוות.
188
00:15:09,699 --> 00:15:13,533
לעומת זאת, עד לרגע זה,
וכמו שהוא מחזיק בניירות אלו
189
00:15:13,699 --> 00:15:18,056
וכרכים בידיו, אחרים
להמשיך להיזכר:
190
00:15:18,779 --> 00:15:20,849
אדוארדו מאליה, אנדרה מלרו,
191
00:15:21,299 --> 00:15:23,255
חוסה ביאנקו, אינדירה גנדי,
192
00:15:23,579 --> 00:15:25,729
גרהם גרין, גבריאלה מיסטרל,
193
00:15:26,099 --> 00:15:28,738
רבינדרנת טאגור, וולטר גרופיוס,
194
00:15:29,099 --> 00:15:31,329
מריה רוזה אוליבר, לה קורבוזיה,
195
00:15:31,699 --> 00:15:33,849
אלדוס האקסלי, אנרי מישו,
196
00:15:33,979 --> 00:15:36,049
וירג'יניה וולף, בניטו מוסוליני,
197
00:15:36,579 --> 00:15:39,047
T.S.Eliot, קוקו שאנל,
198
00:15:39,299 --> 00:15:42,132
סילבינה אוקמפו, הרמן פון קייסרלינג,
199
00:15:42,299 --> 00:15:45,132
פייר דרייו לה רושל,
מריה רוזה אוליבר,
200
00:15:45,379 --> 00:15:47,529
אלפונסו רייס, צ'ארלס צ'פלין,
201
00:15:47,979 --> 00:15:52,131
תמרה קרסאבינה, Xul Solar,
ארנסט אנסרמה...
202
00:15:54,699 --> 00:15:58,328
הפטישיסט מוצא לא רק
את ההתכתבות, אבל גם את הספרייה.
203
00:15:59,779 --> 00:16:02,247
ספריה
יכול להיות של אדם,
204
00:16:02,379 --> 00:16:05,530
אבל זה כמעט הספרייה
של עידן שלם והפכפכות שלו,
205
00:16:05,699 --> 00:16:08,657
הטרנדים החולפים שלו,
האוצרות הסודיים שלו.
206
00:16:09,299 --> 00:16:12,530
הפטישיסט יכול לקרוא את כל הספרייה
בלי לפתוח את הכרכים.
207
00:16:12,699 --> 00:16:16,817
הוא יכול לסקור את עמוד השדרה של ספרים
ולנחש את השכבות המרובות שהם מחזיקים.
208
00:16:16,979 --> 00:16:20,449
ספרי המאה ה-19 ששרדו
שריפות וחלוף הזמן,
209
00:16:20,579 --> 00:16:23,013
כולל של אביה
ספרי הנדסה.
210
00:16:23,179 --> 00:16:27,013
"חיי דומינגויטו", אשר סרמינטו
עצמו מוקדש לדודה של ויקטוריה.
211
00:16:27,179 --> 00:16:31,138
"העבודות השלמות" של הילאריו אסקסובי,
פורסם בפריז ב-1872.
212
00:16:31,499 --> 00:16:35,014
מהדורות מקוריות של ספרים מאת אירופאי
נוסעים ל-River Plate.
213
00:16:35,179 --> 00:16:39,218
לסיכום: כל הספרייה ה"ליברלית".
בירושה מהורים וסבים,
214
00:16:39,379 --> 00:16:42,132
עם ספרי היכרויות
מהמאה ה-16 עד המאה ה-19.
215
00:16:42,259 --> 00:16:44,215
ואז: הספרים של ויקטוריה עצמה.
216
00:16:44,579 --> 00:16:48,015
ספרי ילדים בצרפתית,
ביאור על ידי ויקטוריה וסילבינה.
217
00:16:49,459 --> 00:16:52,531
הראשון והאחרון שלה
נוסע אחר: דנטה,
218
00:16:53,059 --> 00:16:55,414
ההשראה לספרה הראשון.
219
00:16:55,659 --> 00:16:57,411
אוסקר ווילד, הסופר האסור,
220
00:16:57,579 --> 00:17:00,730
שספריו מוסתרים
מאת רמונה אגוויר, אמה,
221
00:17:00,859 --> 00:17:04,408
ספרים שגם שומרים בין דפיהם
מכתבי האהבה של בעלה לעתיד.
222
00:17:04,659 --> 00:17:07,219
אופנה, היוקרה
של זוכי פרס נובל,
223
00:17:07,379 --> 00:17:09,734
אלא גם החברים שלה
כמו חוסה ביאנקו,
224
00:17:09,859 --> 00:17:13,135
עורך מגזין Sur
במשך יותר מעשרים שנה,
225
00:17:13,259 --> 00:17:17,411
או התגליות שלה,
כמו בורחס, והתרגומים.
226
00:17:18,259 --> 00:17:21,808
הספרים של סילבינה,
הכי דומה והכי סודי.
227
00:17:22,259 --> 00:17:24,614
ספרים עם מדיטציה ארוכה
כתובות
228
00:17:24,859 --> 00:17:27,532
או כתובות כספונטניות
כהודאה בפשע,
229
00:17:27,659 --> 00:17:32,813
כמו כאשר פבלו נרודה, במכה אחת,
שם קץ לחמישים שנות איבה.
230
00:17:36,779 --> 00:17:40,533
ספרי מוזיקה, ספרי עיצוב,
ספרים של סטרוקטורליסטים, מתמטיקאים;
231
00:17:41,059 --> 00:17:44,415
ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות,
אותיות.
232
00:17:44,859 --> 00:17:48,613
מסלול נסיעה מאסקסובי בצרפת
לקאילו בתור המוציא לאור של בורחס -
233
00:17:49,059 --> 00:17:51,619
פרקים של אותו משל.
234
00:18:06,579 --> 00:18:09,332
כשהוא מערבב שמות, כותרות
ומתארכים לזכרו,
235
00:18:09,579 --> 00:18:13,618
הפטישיסט חושב שהוא קול
חקיין, מתחזה לא סביר.
236
00:18:14,259 --> 00:18:16,727
לפעמים הוא נזכר,
בדיוק כמעט כואב,
237
00:18:16,979 --> 00:18:19,129
רגעים שייכים
לחיים אחרים.
238
00:18:20,659 --> 00:18:24,015
ההגדרה של אחד מאלה
רגעים זה הבית הזה,
239
00:18:24,259 --> 00:18:28,616
ערב אחד לקראת הסוף
של 1931 או בתחילת 1932,
240
00:18:29,059 --> 00:18:33,610
כשהגורל הביא שתי יצרים
ביחד: ספרים וידידות.
241
00:18:33,979 --> 00:18:37,335
ילד בן שמונה עשרה,
סופר נלהב וטרם זמנו,
242
00:18:37,579 --> 00:18:41,538
מפטפט בפינה
עם משורר ומסאי בן 32,
243
00:18:41,859 --> 00:18:44,817
כבר נחשב גאון.
244
00:18:45,859 --> 00:18:48,327
הם רק הוצגו
במפגש חברתי
245
00:18:48,579 --> 00:18:51,013
לכבוד
של אינטלקטואל זר
246
00:18:51,179 --> 00:18:55,331
ששמו אפילו לא הפטישיסט שלנו
נראה שנזכר.
247
00:18:55,979 --> 00:18:59,335
פתאום, המארחת מצווה
קול נוזף בהם:
248
00:18:59,979 --> 00:19:03,016
"תפסיק להיות מחורבן
ותדבר עם האורח שלנו".
249
00:19:03,259 --> 00:19:05,932
הבלבול הפתאומי
שנגרם כתוצאה מהאירוע
250
00:19:06,379 --> 00:19:08,529
בסופו של דבר מביא
שני הגברים הביישנים האלה ביחד.
251
00:19:08,979 --> 00:19:10,935
בנסיעה חזרה לבואנוס איירס,
252
00:19:11,179 --> 00:19:16,014
אדולפו ביו קסרס וחורחה לואיס
בורחס חתם את האסוציאציה שלהם,
253
00:19:16,259 --> 00:19:18,932
בספרות ובחיים.
254
00:19:25,179 --> 00:19:28,137
הבלש
255
00:19:31,179 --> 00:19:34,137
הפטישיסט עדיין שקוע
בעיתונים הבלתי נלאים:
256
00:19:34,379 --> 00:19:36,529
נרקיס במראות של זרים.
257
00:19:36,779 --> 00:19:39,532
הגיע הזמן לוותר גם עליו.
258
00:19:40,259 --> 00:19:42,409
או, במקום להשאיר אותו מאחור,
259
00:19:42,779 --> 00:19:44,735
לשנות אותו פעם נוספת.
260
00:19:49,779 --> 00:19:53,410
להפוך אותו למישהו שלא אוהב
ניירות והיוקרה המוחזקת על ידי שם.
261
00:19:53,579 --> 00:19:56,013
מישהו שגילה,
בבדידות הצפופה של הבית,
262
00:19:56,379 --> 00:19:58,529
שם ופנים,
263
00:19:59,459 --> 00:20:01,579
כלומר, גורל.
264
00:20:06,059 --> 00:20:09,132
אז זהו, הסיפור השלישי,
הזיכרון השלישי.
265
00:20:09,459 --> 00:20:11,935
אדם נכנס לבית.
266
00:20:12,059 --> 00:20:16,018
הוא בלש נכנס
ביתה של אישה יפה מאוד,
267
00:20:16,179 --> 00:20:19,735
שזה עתה נרצח
על הפתח שלה.
268
00:20:20,979 --> 00:20:25,332
ב"לורה", הרומן של ורה קספרי
אשר אוטו פרמינגר בעמל רב
269
00:20:25,779 --> 00:20:28,336
הפך לסרט בלתי נשכח,
270
00:20:28,459 --> 00:20:32,010
הבלש מתאהב בהדרגה
עם דיוקן האישה וזיכרונה.
271
00:20:32,179 --> 00:20:36,013
מאוהב בדיוקנאות המדיפים
המסתורין של קיומה המילולי,
272
00:20:36,179 --> 00:20:38,355
אולי בגלל
חוטי הקסם
273
00:20:38,379 --> 00:20:41,018
מושך אותו עוד יותר
מאשר אלה של פשע.
274
00:20:41,179 --> 00:20:44,332
נקרופיליה עדינה כזו
יסתיים בקרוב מאוד:
275
00:20:44,659 --> 00:20:47,732
בעיצומו של הבלש
חלום, לורה חוזרת:
276
00:20:48,259 --> 00:20:52,135
ראשית, כרוח רפאים
ומיד לאחר מכן, כחשוד.
277
00:20:52,379 --> 00:20:54,635
היא החשודה במוות
זה היה שלה
278
00:20:54,659 --> 00:20:57,738
ועכשיו זה רק
זה של אישה אנונימית.
279
00:21:03,219 --> 00:21:06,370
אבל אף אחד לא יחזור הפעם,
הבית ימשיך לחכות.
280
00:21:06,699 --> 00:21:08,451
גם לא תהיה אנונימיות:
281
00:21:08,899 --> 00:21:12,368
השם ויקטוריה אוקמפו
רשום בכל פינה.
282
00:21:12,499 --> 00:21:15,252
עם זאת, הבלש
יהיו דיוקנאות להרהר,
283
00:21:15,499 --> 00:21:17,654
ושלל סיפורים ועדויות
284
00:21:17,899 --> 00:21:21,050
על החריג
גורלה של ויקטוריה זו.
285
00:21:24,299 --> 00:21:28,370
הבלש יכול לחשוף
הרבה דברים מוזרים על הגורל הזה.
286
00:21:28,819 --> 00:21:32,853
ראשית, שגם בבית שהוא מבקר
וויקטוריה נולדו באותו זמן,
287
00:21:33,099 --> 00:21:35,454
לפני יותר ממאה שנה, ב-1890.
288
00:21:35,619 --> 00:21:39,059
כמו כן, שהיא הייתה הבכורה מבין שש
אחיות וסילבינה, הצעירה,
289
00:21:39,299 --> 00:21:42,653
נולד שלוש עשרה שנה אחריה,
עמד להיות סופר ייחודי,
290
00:21:42,899 --> 00:21:46,851
מישהו שהתהילה הייתה חמקמקה לו
בחיים ואובד היום.
291
00:21:50,019 --> 00:21:53,252
הוא יכול לגלות שהמהנדס
מנואל אוקמפו ואשתו ראמונה אגוויר
292
00:21:53,419 --> 00:21:56,475
נפגשו בהלוויה של
דומינגו פאוסטינו סרמיינטו בשנת 1888.
293
00:21:56,499 --> 00:21:58,655
לכן היא הייתה אומרת
שבבית ההוא,
294
00:21:58,819 --> 00:22:02,369
נדונה ההיסטוריה של ארגנטינה
כעוד עניין משפחתי.
295
00:22:05,819 --> 00:22:09,054
הוא יידע שמר אוקמפו בנה
הבית לימי הקיץ העצלים,
296
00:22:09,219 --> 00:22:13,052
כשהמשפחה הגיעה מבואנוס
איירס בכרכרות רתומות לסוסים,
297
00:22:13,299 --> 00:22:17,051
לאחר מסע של מספר שעות
לאורך הכביש המוביל לנהר.
298
00:22:17,219 --> 00:22:21,178
וכן, שהבית יהיה עד
משהו שאף אחד לא תכנן,
299
00:22:21,299 --> 00:22:24,457
כי אף פעם אי אפשר לתכנן את זה,
זה פשוט קורה:
300
00:22:24,619 --> 00:22:27,176
לידתו של קשר
עם ספרות,
301
00:22:27,299 --> 00:22:29,859
הוקמה על ידי שניהם הגדולים
והקטנה מבין האחיות.
302
00:22:42,819 --> 00:22:46,699
הבלש שלנו יגלה בסופו של דבר
שנסיעה בלתי צפויה, בלתי צפויה כזו,
303
00:22:47,019 --> 00:22:50,568
יהיה כוח מרכזי
בחייהן של האחיות אוקמפו,
304
00:22:51,299 --> 00:22:53,774
דחף שמתגלה
כחלק מחינוך מסוים,
305
00:22:53,899 --> 00:22:57,251
אלא שמתפתחת ותובעת את עצמה
להפוך למרכז חייו של האדם.
306
00:22:57,419 --> 00:23:01,977
לאחר מכן הוא משקף בחזרה על מוצא כזה
וחינוך כדי להגדיר אותם מחדש,
307
00:23:02,499 --> 00:23:03,852
לעצב אותם מחדש.
308
00:23:07,699 --> 00:23:09,849
מה הפטישיסט
צפה בספרייה,
309
00:23:10,019 --> 00:23:12,252
כעת מנסה הבלש למצוא בחיים.
310
00:23:12,819 --> 00:23:15,970
הבנות האלה, משכילות
על ידי אומנות צרפתיות ואנגליות,
311
00:23:16,099 --> 00:23:19,054
היה צריך לעשות מאמץ אמיתי
לכתוב בספרדית;
312
00:23:19,299 --> 00:23:23,058
המשפחה שלהם לא חזתה
קריירה ספרותית, או כל אמנותית
313
00:23:23,219 --> 00:23:25,050
קריירה עבורם,
314
00:23:25,299 --> 00:23:27,654
הם פשוט נועדו להפוך לנשים.
315
00:23:34,499 --> 00:23:39,167
היינו שש בנות, לא כאלה
בסיפורי ילדים, אבל יפים.
316
00:23:39,419 --> 00:23:41,375
החינוך שלנו היה תוצרת בית.
317
00:23:41,499 --> 00:23:46,176
בערך באותה תקופה, אף אחד לא חשב
של מתן חינוך שונה לנשים.
318
00:23:48,099 --> 00:23:50,977
אבי (עם מתנה מסוימת
להבנת הדברים) היה מודע יותר
319
00:23:51,099 --> 00:23:54,175
של התכונות הטובות שלי
מאשר מהפגמים שלי
320
00:23:54,299 --> 00:23:57,450
(העצלות שלי לעשות דברים
שדרש מאמץ).
321
00:23:57,619 --> 00:23:59,655
הוא אמר פעם בנוכחותי:
322
00:23:59,819 --> 00:24:03,775
"אם היא הייתה ילד היא הייתה
למדו, עשו קריירה."
323
00:24:03,899 --> 00:24:08,172
חשבתי: "תודה לאל
אני לא בן. איזו מציאה!".
324
00:24:15,899 --> 00:24:18,652
מדמואזל בונמיסון,
המושלת הצרפתית,
325
00:24:18,819 --> 00:24:21,174
יגיע לווילה אוקמפו
עם רכבת השעה אחת.
326
00:24:21,299 --> 00:24:22,448
היא מעולם לא פספסה את זה,
327
00:24:22,619 --> 00:24:26,275
אם כי, כשהגשם היה חזק,
קיווינו שהיא תעשה זאת.
328
00:24:26,299 --> 00:24:29,655
גם היא מעולם לא הייתה חולה,
גם אם אישוניה
329
00:24:29,819 --> 00:24:32,572
נהג לאחל לה ברכה קלה
אלא מחלה ממושכת.
330
00:24:32,699 --> 00:24:35,675
היינו מחכים לה בשער.
אז הייתי רץ,
331
00:24:35,699 --> 00:24:37,974
לטפס בצד ההפסקה
ולצעוק לנהג,
332
00:24:38,099 --> 00:24:41,250
מי רצה לגרור את הסוסים:
"המשך כך! תמשיך כך!".
333
00:24:48,019 --> 00:24:50,579
הבלש יעשה זאת
גלה שוויקטוריה,
334
00:24:50,739 --> 00:24:53,697
בעקבות המנדט המשפחתי,
יתחתן עם מישהו
335
00:24:53,819 --> 00:24:56,697
רק כדי להתאהב פתאום
עם בן דודו של מישהו
336
00:24:56,819 --> 00:24:59,492
במהלך ירח הדבש שלה
בפריז.
337
00:25:02,819 --> 00:25:06,494
יהיה לה רומן עם
Julián Martínez, בן דודו של בעלה;
338
00:25:06,739 --> 00:25:08,297
זה יימשך עד גיל ארבעים
339
00:25:08,419 --> 00:25:10,489
והוא, שהוא הרבה יותר מבוגר,
340
00:25:10,819 --> 00:25:14,175
מבינה שהגיע הזמן
להיעלם מחייה של אותה אישה.
341
00:25:14,619 --> 00:25:19,170
אבל ירח הדבש של פריז ב-1913
הוא התגלות כפולה עבור ויקטוריה:
342
00:25:19,819 --> 00:25:23,494
אהבתה לג'וליאן מרטינס
ואהבתה למוזיקה של סטרווינסקי,
343
00:25:23,819 --> 00:25:25,969
המודרניות שהייתה תמיד
344
00:25:26,219 --> 00:25:29,495
ללוות אותה ועל מה
היא תילחם בקרבות רבים.
345
00:25:29,939 --> 00:25:33,898
איכשהו, השערורייה הרומנטית
והרדיקליות של המוזיקה
346
00:25:34,139 --> 00:25:35,891
נראה שזה שני הצדדים של מטבע,
347
00:25:36,219 --> 00:25:39,768
וויקטוריה תצעד את שניהם
פרובוקציות ברחבי בואנוס איירס.
348
00:25:39,939 --> 00:25:42,294
בהדרכת הגדולים
המנצח ארנסט אנסרמה
349
00:25:42,419 --> 00:25:45,377
והאחים קסטרו,
היא תצליח להציג
350
00:25:45,819 --> 00:25:49,289
מוזיקה עכשווית בקולון
נגד התנגדות עזה.
351
00:25:50,339 --> 00:25:53,515
ב-1936, בבואנוס איירס
בכורה של פרספונה,
352
00:25:53,539 --> 00:25:56,895
עם סטרווינסקי - המלחין -
מנצח, והיא עצמה מדקלמת,
353
00:25:57,219 --> 00:25:59,574
היא הייתה אמורה לשלב כמה אובססיות:
354
00:25:59,819 --> 00:26:02,572
חלום הילדות הישן
להיות שחקנית,
355
00:26:03,019 --> 00:26:06,978
העקשנות לשנות את הקולון
לטעום ולגרום לזה להתאים לשלה,
356
00:26:07,739 --> 00:26:09,775
הלהיטות שלה לפגוש את אלה שהעריכה,
357
00:26:10,139 --> 00:26:13,768
במקרה זה רוסי
של גאונות בגלות תמידית.
358
00:26:14,499 --> 00:26:18,651
כשהוא חשב שאני עומד להיות
כועס, סטרווינסקי נהג לומר לי:
359
00:26:18,899 --> 00:26:21,174
"יש לך מזג. אני אוהב את זה."
360
00:26:21,499 --> 00:26:23,455
והוא היה צוחק לי בפרצוף.
361
00:26:23,819 --> 00:26:26,856
(למעשה, מה שקורה הוא
יש לי "התפרצויות".)
362
00:26:27,219 --> 00:26:30,848
יכולתי להשיב:
"ומה איתך?"
363
00:26:31,099 --> 00:26:34,171
אבל נתתי לו זכויות
שהוא לא העניק לי.
364
00:26:34,419 --> 00:26:37,252
ישנן זכויות של גאונים
בדיוק כפי שיש זכויות המחבר.
365
00:26:37,379 --> 00:26:40,416
הוא היה בעמדה
לדרוש אותם, אני לא הייתי.
366
00:26:40,979 --> 00:26:45,530
כשהוא לא אהב משהו או מישהו,
לא יכולת לשנות את מצב הרוח שלו.
367
00:26:45,659 --> 00:26:47,138
הוא הפך לבלתי נתפס,
368
00:26:47,259 --> 00:26:51,218
וההפרעות שלו
יכול לזרוק את הפרש הטוב ביותר.
369
00:26:51,859 --> 00:26:55,408
אז הייתי סומך בעדינות
עם ביטוי חופשי של דעותיו
370
00:26:55,579 --> 00:26:58,537
על כל גחמה שלו
בחר לקחת אותו לגבי מוזיקאים,
371
00:26:58,979 --> 00:27:01,334
אפילו המוזיקאים האלה שהערצתי.
372
00:27:01,579 --> 00:27:05,635
לא הייתי סובלת אפילו טיפה
על ביקורת כזו על ידי מישהו אחר,
373
00:27:05,659 --> 00:27:09,208
מישהו בשיעור נמוך יותר.
כישרון יצירתי, נהגתי לחשוב,
374
00:27:09,459 --> 00:27:12,929
מגן לפעמים על היצירה שלו
על ידי הכחשת של מישהו אחר.
375
00:27:15,059 --> 00:27:18,529
למרות שהוא לא ממש
להבין את זה, חושב הבלש
376
00:27:18,659 --> 00:27:21,617
שוויקטוריה מאמינה ברומנטיקה
ופרובוקציות אחרות מתערבבות יחד,
377
00:27:21,779 --> 00:27:23,815
כאילו כולם אותו דבר.
378
00:27:28,659 --> 00:27:32,334
בדיוק, כדי להיות מסוגל לגור במרץ
דל פלאטה עם אהובה ג'וליאן מרטינס,
379
00:27:32,659 --> 00:27:36,618
ויקטוריה מזמינה בית מעוקב
מבונה מחסנים,
380
00:27:36,779 --> 00:27:39,816
כאילו צריך להצית
זעם כפול אצל שכניה.
381
00:27:39,979 --> 00:27:42,618
זמן קצר אחר כך היא גם תגדל
ההימור בבואנוס איירס,
382
00:27:42,779 --> 00:27:45,835
על ידי הזמנת בית רציונליסטי
מאלחנדרו בסטילו.
383
00:27:45,859 --> 00:27:49,408
גם שכניה מאשימים אותה
להרוס את המחוז.
384
00:27:52,179 --> 00:27:53,835
זה התחיל עם גירוד,
385
00:27:53,859 --> 00:27:57,738
רצון להיפטר מהעומס
התאספתי סביבי.
386
00:27:58,379 --> 00:28:02,008
היה לי רעב לקירות לבנים
בלי פיתוחים, בלי קישוטים,
387
00:28:02,179 --> 00:28:04,215
בחוץ או בפנים.
388
00:28:04,659 --> 00:28:07,935
לא הייתי באירופה כמה שנים
וזה היה רק בכמה מגזינים
389
00:28:08,059 --> 00:28:10,937
שיכולתי להציץ בו
משהו שמתאים למה שאהבתי.
390
00:28:11,979 --> 00:28:15,528
נפגשתי עם איש טוב
דיספוזיציה, בונה מחסנים;
391
00:28:15,659 --> 00:28:19,618
שרטטנו את התוכניות
לבית מופשט: כמה קוביות.
392
00:28:19,859 --> 00:28:21,755
הבית נועד לעמוד
על פיסת אדמה קטנה
393
00:28:21,779 --> 00:28:24,737
קניתי במאר דל פלאטה,
מול הים.
394
00:28:24,859 --> 00:28:27,009
הוא נבנה שם,
עם כל החלונות שלה
395
00:28:27,179 --> 00:28:30,615
להכניס פנימה דבר לא יאומן
קטע של האוקיינוס האטלנטי.
396
00:28:30,859 --> 00:28:34,408
לא היה רמז
של פרויקט גורד שחקים באתר הנופש.
397
00:28:34,659 --> 00:28:37,127
זה היה 1927.
398
00:28:38,659 --> 00:28:41,935
לתדהמתו, הבלש
יגלה את זה בגיל ארבעים
399
00:28:42,059 --> 00:28:44,595
האישה הזו מחליטה לקחת
עוד מעקף במסלול שלה:
400
00:28:44,619 --> 00:28:46,177
היא ייסדה מגזין,
401
00:28:46,619 --> 00:28:50,771
כנראה בגלל התשוקה שנולדה
של קריאה בילדות עדיין חי:
402
00:28:51,099 --> 00:28:54,853
לקרוא יותר, להשיג כתיבה משלה,
להוביל אחרים לחלוק את אותה תשוקה,
403
00:28:55,219 --> 00:28:59,258
לפגוש בבשר את המחברים
מהעמודים ששינו את חייה.
404
00:29:01,259 --> 00:29:04,934
יום אחד, בסביבות אוקטובר 1929,
405
00:29:05,379 --> 00:29:07,734
טיילנו בפאלרמו.
406
00:29:08,179 --> 00:29:10,739
האוויר היה כבד של סערה;
407
00:29:10,859 --> 00:29:15,137
ריח האדמה והשושנים
היה סמיך כערפל;
408
00:29:15,459 --> 00:29:18,929
והלכנו דרך המתיקות הזו
בלי ממש לשים לב לזה.
409
00:29:21,059 --> 00:29:23,937
מתחת ביקורת חריפה
הפסיביות שלי,
410
00:29:24,059 --> 00:29:26,812
והייתי מבקר,
באלימות לא פחות,
411
00:29:26,979 --> 00:29:29,812
ההנחה שלך שאני בכושר
עבור מטלות מסוימות.
412
00:29:30,139 --> 00:29:33,495
ואז, בפעם הראשונה,
השם של מגזין זה -
413
00:29:33,659 --> 00:29:36,492
שלא היה לו שם - נאמר.
414
00:29:40,259 --> 00:29:44,298
כשהגעתי לפריז, הבנתי
פרויקט המגזין קדם לי.
415
00:29:44,459 --> 00:29:49,214
שמתי לב לפנטסטי
ותפנית אבסורדית אשר התכנית,
416
00:29:49,459 --> 00:29:52,690
עדיין לא מנוסח בפי,
תפס את השפתיים של אנשים אחרים.
417
00:29:53,659 --> 00:29:56,890
ידעתי אז
שקריקטורה גסה כזו
418
00:29:57,059 --> 00:30:00,688
לא יניב
להסברים או תיקונים שלי,
419
00:30:00,939 --> 00:30:03,407
אבל רק לפני המגזין עצמו.
420
00:30:05,139 --> 00:30:07,209
אתה זוכר את הגעתי לניו יורק?
421
00:30:08,059 --> 00:30:12,610
האם אתה זוכר את התסכול שלך
כאשר, נמשך על ידי גורדי שחקים וג'אז,
422
00:30:12,739 --> 00:30:15,617
נראה ששכחתי את המגזין?
423
00:30:16,459 --> 00:30:21,613
לילה אחד, כשאכלנו ארוחת ערב
ב-Child's, אתה הזהרת אותי.
424
00:30:22,259 --> 00:30:24,819
הנאום הארוך שלך הסתיים כך:
425
00:30:25,059 --> 00:30:27,892
"אם אתה מתעניין במגזין
הוא כל כך שטחי
426
00:30:28,059 --> 00:30:32,416
שכל דבר יכול לקחת אותך משם
ממנו, ואז לוותר על הפרויקט שלך".
427
00:30:33,259 --> 00:30:36,217
ראית את העיניים שלי
להתמלא בדמעות
428
00:30:36,459 --> 00:30:39,610
(דמעות שנשרו
על האוכל בצלחת שלי).
429
00:30:39,859 --> 00:30:42,692
אני גם התעצבנתי וגם התרגשתי.
430
00:30:43,059 --> 00:30:48,497
מתעצבן על הרגשיות שלי
ונרגש מהחומרה הידידותית שלך.
431
00:30:50,739 --> 00:30:55,494
אותו לילה, לעומת זאת,
ברגע שהמרירות שלך שככה,
432
00:30:55,739 --> 00:30:59,698
הודית שהבנת
די טוב חמדנותי לניו יורק
433
00:30:59,859 --> 00:31:01,611
וההזנחה שלי מכל השאר.
434
00:31:02,139 --> 00:31:04,699
מי יותר טוב ממך
להבין את זה!
435
00:31:05,659 --> 00:31:11,416
כשעליתי לברוקלין היינו
שניהם בטוחים שהמגזין יהיה קיים.
436
00:31:12,059 --> 00:31:16,894
אני מתעלם, בזמן שאני כותב,
אם אתה כבר יודע את שמו.
437
00:31:18,139 --> 00:31:20,892
זה נבחר בטלפון,
מעבר לאוקיינוס.
438
00:31:21,339 --> 00:31:25,014
אוקיינוס אטלנטי שלם נראה
שהיה צורך לטבילה זו...
439
00:31:25,459 --> 00:31:29,896
היו לנו כמה שמות בראש
אבל לא הצלחנו להגיע להסכמה.
440
00:31:30,539 --> 00:31:33,497
זה היה אז שהתקשרתי
אורטגה בספרד.
441
00:31:33,739 --> 00:31:36,617
אנשים אלה נמצאים בשימוש
להטביל אותנו...
442
00:31:36,859 --> 00:31:39,009
ולכן, אורטגה לא היסס
443
00:31:39,139 --> 00:31:43,291
ומצא מיד את האהוב עליו
בין השמות ברשימה:
444
00:31:43,459 --> 00:31:46,212
"SUR" הוא צעק לי ממדריד.
445
00:31:46,859 --> 00:31:50,235
זה השם שהחזרתי
מציד הטלפון שלי,
446
00:31:50,259 --> 00:31:53,296
ואשר הדבקנו עם חץ
על שער המגזין.
447
00:31:55,339 --> 00:31:57,694
הבלש ילמד על
פרשיות האהבה האחרות של ויקטוריה.
448
00:31:58,139 --> 00:32:00,494
למשל,
הצרפתי הטרגי
449
00:32:00,739 --> 00:32:03,299
מי הגדיר את הפמפה
כמו ורטיגו אופקי
450
00:32:03,459 --> 00:32:06,496
ומי נהג להרגיש שהוא
מאוכלסת בנפשו של היטלר.
451
00:32:07,539 --> 00:32:10,497
צרפתי שלפני שניסה
התאבדות בפעם הראשונה
452
00:32:10,659 --> 00:32:14,015
היה כותב לויקטוריה
על כמה יפה היה מותו,
453
00:32:14,174 --> 00:32:18,371
אחר צהריים נפלא,
עם החלון שלו פתוח לרווחה על פריז.
454
00:32:18,659 --> 00:32:23,095
הוא לא הצליח אז וויקטוריה
יקבל את שורותיו שנים רבות לאחר מכן.
455
00:32:25,381 --> 00:32:30,309
אבל עד אז פייר דרייו
לה רושל ישיג את סופו,
456
00:32:30,339 --> 00:32:32,235
זמן קצר לאחר הניסיון הראשון.
457
00:32:32,259 --> 00:32:35,410
פריז, 20 בינואר, 1930.
458
00:32:36,169 --> 00:32:37,593
אנג' היקר:
459
00:32:38,156 --> 00:32:42,384
- אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה הנאה.
- או שמחה- אני מקבל את המכתבים שלך.
460
00:32:43,721 --> 00:32:46,064
אלה חיים
של העוני הפרנציסקני
461
00:32:46,094 --> 00:32:49,290
עד כמה "נימוסים
של הלב" הוא מודאג,
462
00:32:49,459 --> 00:32:51,808
בתור החיה
של האפוקליפסה היה אומר.
463
00:32:51,971 --> 00:32:55,429
דריו? הוא היה כאן היום
ושלשום.
464
00:32:55,934 --> 00:33:00,502
כפי שאמרתי לך: הוא יותר ויותר
מאוהב בספינות טרופות, בתבוסה,
465
00:33:00,532 --> 00:33:05,000
אסונות, אסונות,
ריקבון, הרס.
466
00:33:05,341 --> 00:33:06,854
הוא לא רוצה לראות אף אחד.
467
00:33:11,920 --> 00:33:14,338
כשאתה מצווה עליי לשיר.
468
00:33:14,590 --> 00:33:18,224
נראה שהלב שלי
בטח מתפוצץ מגאווה.
469
00:33:18,403 --> 00:33:23,001
ואני מסתכל לתוך הפנים שלך
ודמעות עולות בעיניי.
470
00:33:23,526 --> 00:33:27,135
היה רומן אהבה עם אחר
צרפתי, צעיר ממנה בהרבה,
471
00:33:27,299 --> 00:33:29,938
שהיה תקוע
באותו בית בזמן המלחמה,
472
00:33:30,099 --> 00:33:32,454
זה שמגלה את בורחס
ומראה אותו לעולם,
473
00:33:32,579 --> 00:33:36,155
שעורכים, בסן לסידרו, את הבעיות
של מגזין במימון ויקטוריה,
474
00:33:36,179 --> 00:33:39,933
שבעלות הברית יפילו
על אדמת אירופה הסוערת.
475
00:33:41,699 --> 00:33:45,453
כנראה שרוג'ר קאילו טוב יותר
נזכר היום בזכות הדברים האלה
476
00:33:45,579 --> 00:33:49,333
מאשר לפרוזה שלו שנאספה
בכל כך הרבה מהכרכים של הספרייה האלה
477
00:33:49,579 --> 00:33:52,252
שהבלש לא יגע בו לעולם.
478
00:33:53,699 --> 00:33:56,532
הבלש יגלה
הרבה יותר על ויקטוריה:
479
00:33:56,699 --> 00:33:59,452
שהיא סעדה עם מוסוליני,
ונשלח לכלא על ידי פרון,
480
00:33:59,779 --> 00:34:02,339
שהיא נלחמה למען השוויון
של זכויות נשים,
481
00:34:02,499 --> 00:34:05,650
והציע לאייזנשטיין הצעה
לצלם סרט תיעודי על הפמפה,
482
00:34:05,779 --> 00:34:07,656
שהיא השתתפה
משפטי נירנברג,
483
00:34:07,899 --> 00:34:10,049
שהיא צפתה את הממד
אליהם הגיעו לאקאן ובורגס,
484
00:34:10,278 --> 00:34:12,932
והערכת יתר
זה של טאגור ושל פון קייסרלינג,
485
00:34:13,099 --> 00:34:15,659
שהיא קיבלה עיטורים
מצרפת ואנגליה,
486
00:34:15,779 --> 00:34:18,549
שהיא בז לה
גביע הכדורגל 1978,
487
00:34:18,579 --> 00:34:22,254
ושהיא מתה מרוששת
ובודד מאוד בשנת 1979,
488
00:34:22,899 --> 00:34:26,050
באותו
בדידות צפופה של הבית הזה.
489
00:34:29,707 --> 00:34:32,269
כל זה
יהיה ידוע לבלש,
490
00:34:32,299 --> 00:34:35,166
לשעבר הפטישיסט,
לשעבר הנמלט.
491
00:34:35,475 --> 00:34:38,990
אבל הוא לא יכול להפסיק לחשוב
כי אותם תאריכים ושמות
492
00:34:39,020 --> 00:34:43,052
אל תפתור את תעלומת ה
ילדה יפה בתמונות הנעורים.
493
00:34:43,968 --> 00:34:47,261
עכשיו הוא מקנא בפורטרטים
ששמותיו לא אומרים לו כלום:
494
00:34:47,291 --> 00:34:49,917
כי הם ראו אותה,
כי היא הצטלמה להם,
495
00:34:50,214 --> 00:34:53,052
כי הם יצרו את התמונות האלה
שהם שונים ממנה
496
00:34:53,179 --> 00:34:58,048
אבל הפכו להיותה האמיתית
לבלש, ועכשיו גם לנו.
497
00:35:00,699 --> 00:35:03,930
ילדה שחצתה אוקיינוס
לצייר את הדיוקן שלה,
498
00:35:04,179 --> 00:35:06,534
שנסע לצרפת בחיפושים
של הדימוי שלה.
499
00:35:06,979 --> 00:35:09,475
היא מצאה יותר מזה
לפני מאה שנים.
500
00:35:09,499 --> 00:35:13,731
תוך שעות ספורות היא פגשה את שניהם
המוזיקה של יוליאן מרטינס וסטרווינסקי,
501
00:35:14,522 --> 00:35:16,609
אהבה ומודרניות.
502
00:35:18,523 --> 00:35:22,216
אבל בשבילנו,
הבחורה הזו לא ניתנת להחלמה.
503
00:35:23,659 --> 00:35:27,015
"כשהסוף מתקרב, שם
לא נשארו עוד תמונות זכורות;
504
00:35:27,209 --> 00:35:28,766
נשארו רק מילים".
505
00:35:30,211 --> 00:35:32,289
הביטוי נשמע מוכר
לבלש,
506
00:35:32,866 --> 00:35:35,447
אשר, מתוך הטיה מקצועית,
507
00:35:36,017 --> 00:35:38,089
תמיד היה חשוד במילים.
508
00:35:44,195 --> 00:35:50,641
הגעתי לקצה הנצח
שבו שום דבר לעולם לא מתפוגג.
509
00:35:51,040 --> 00:35:53,532
לא תקווה, ולא אושר,
510
00:35:53,562 --> 00:35:57,597
וגם לא זיכרון הפנים
הצצה מבעד לדמעות.
511
00:35:58,879 --> 00:36:02,943
הו להשרות את הזגוגיות שלי
באוקיינוס הזה.
512
00:36:02,973 --> 00:36:06,867
תשקע לתוך
חיק תלונותיך.
513
00:36:06,897 --> 00:36:09,577
ותן לי סוף סוף להרגיש,
514
00:36:09,987 --> 00:36:15,431
הליטוף האבוד הזה לאורך כל הדרך
כל החורף.